<h1>פסקי או"ז</h1>
<h2>דף כט.</h2>
וביום השמיני, אפילו בשבת. אין האם מצווה למול את בנה אלא אביו מצווה למולו. והיכא דלא מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה. והיכא דלא מהלוה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה. לא שנא מילה בזמנה לא שנא מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום. וכל היום כשר למילה, אלא שהזריזים מקדימין למצוות ומלין בשחרית. ובט"ב אין מלין אלא במנחה גדולה דהיינו אחר חצי היום. וביום הכיפורים מלין בין תפלת שחרית לתפלת מוסף. ובר"ה אחר שמפטירין בנביא מקמי דליתקעו בשופר.
<h2>דף לח:</h2>
שנה שמינית היה ביעור, כל אחד כמו שמפורש בזמנו. ספק שביעית בארץ ישראל אסור. וחוצה לארץ אין שביעית נוהג בה.
<h2>דף מא:</h2>
אחד שוחט פסח של כל החבורה. אינו תורם ואינו מפריש פסחו של חבירו שלא מדעתו, אבל היכא שכבר הופרש לשם פסח יכול לשחוט שלא מדעתו דזכות הוא לו.
